לפיד נ' צה"ל

החלטה

1.לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיף 4(ג)(3) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן – החוק).

2.המבקש, סא"ל עפר לפיד, שירת כקצין טכנולוגיות ראשי במנהלת החלל, במנהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) במשרד הביטחון, החל מחודש מרץ 2003 ועד ליום 30.9.13, אז יצא לחופשה צבורה וחופשת פרישה. הוא עתיד לפרוש לגמלאות מצה"ל בסוף חודש אפריל 2014. בקשתו של המבקש הינה לקצר את תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק, ולאשר לו להתחיל לעבוד באופן מיידי כמומחה בחקר החלל במכון ויצמן למדע.

3.אשר לתפקידו כקצין טכנולוגיות ראשי במשרד הביטחון, פירט המבקש, כי הוא היה אמון על שמירת הקשר המקצועי עם כל הגופים בישראל, העוסקים בנושא החלל. בכלל זה, עמד בקשר רציף עם התעשיות שמפתחות מוצרים לחלל ועם אוניברסיטאות ומכוני מחקר העוסקים בחקר החלל, זאת על מנת לאתר נושאי מחקרי רלבנטיים וכן חוקרים אשר עבודתם עשויה לקדם את הנושאים להם נדרשת התוכנית הביטחונית. לדברי המבקש, הוא הכיר את בעלי התפקידים במכון ויצמן העוסקים בתחום החלל, אך יחד עם זאת, בכל תקופת תפקידו, לא נוצרה כל התקשרות בין משרד הביטחון למכון ויצמן. מכל מקום, לדבריו, החלטות לגבי התקשרות עם גורם כזה או אחר, התקבלו על ידי שני דרגים מעליו (סגן ראש המנהלת וראש המנהלת). כן היה המבקש שותף בתהליכי תכנון אסטרטגי ארוכי טווח, לרבות זיהוי ושימור מוקדי ידע בתחומי הטכנולוגיות השונים לחלל. המבקש ציין, כי מוקדי הידע מופעלים בתנאי ספק יחיד, ללא תחרות.

4.בהתייחסו לתפקיד בו הוא מתעתד לעסוק במכון ויצמן, הסביר המבקש, כי המדובר בייעוץ לתוכנית מחקר מדעית פורצת דרך, של פיתוח טלסקופ חלל ישראלי שיותקן על גבי לווין, לצורך חקר המקורות החולפים (טרנזיאנטים) בתחום העל-סגול. במסגרת זו, נדרש הפרויקט לעמוד בתאריכי יעד שהציבה סוכנות החלל האמריקאית (השותפה גם היא בתוכנית), ולכן, על המבקש להתחיל את עבודתו באופן מיידי (המבקש צירף לבקשתו מכתב מהמכון, התומך בדבריו אלה). המבקש הסביר, כי מדובר במחקר מדעי בתחום האסטרופיזיקה, שאין לו זיקה לפעילות החלל הביטחונית. משכך, לא צפויים להיות במסגרתו ממשקי עבודה בין מכון ויצמן לצה"ל או מערכת הביטחון. המבקש ציין, כי יתנדב לשרת במילואים במנהלת החלל, ככל שיידרש.

5.במסגרת נימוקיו לבקשה, הוסיף המבקש, כי הוא פורש בשל הגיעו לגיל פרישה, לאחר שתיאם עם משרד הביטחון את מועד פרישתו, בהתאם לצורכי המערכת. את הצעת העבודה ממכון ויצמן, קיבל רק לאחר שיצא לחופשת פרישה. בנוסף, ביקש ליתן משקל לכך, שהחל מיום 23.5.13 הוא עסק בעיקר בקידום תוכנית לשיתוף פעולה עם שותף אסטרטגי במדינה זרה. מיום 26.7.13 ועד ליום 30.8.13 הוא שהה בחופשה בחו"ל, ובחודש ספטמבר עד ליציאתו לחופשת פרישה ביום 1.10.13, אך חפף את מחליפו ו"ניקה שולחן". המבקש הוסיף, כי ב-13 השנים האחרונות כל עיסוקו סבב את נושא טכנולוגיות החלל וזוהי מומחיותו. לכן, הטלת תקופת צינון ארוכה מלעבוד בתחום זה, תפגע באופן שאינו מידתי בחופש העיסוק שלו. לדבריו, יקשה עליו, למצוא בישראל גוף או חברה העוסקים בתחומי החלל, שלא היתה לו היכרות או קשר מקצועי עימם. לבסוף, התחייב המבקש למלא אחר הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק.

6.המשיבה, מצידה, הביעה דעתה, כי בנסיבות אלה אין מניעה לקבל את בקשתו של המבקש, באופן שיוכל להתחיל לעבוד במכון ויצמן לאלתר. במסגרת שיקוליה, היא ציינה את העובדה, שבתקופת תפקידו, לא היתה למבקש יכולת השפעה או המלצה בפועל על הענקת זכויות למכון ויצמן (שכן לא היתה התקשרות של משרד הביטחון עם המכון) והוא לא נמנה על הסגל הבכיר; העובדה, שהמבקש פורש בשל הגיעו לגיל פרישה ובתיאום עם משרד הביטחון; היותו של המבקש מומחה ייחודי בתחום החלל כך שתקופת צינון ארוכה תפגע בחופש העיסוק שלו; והעובדה, שמקום העבודה המבוקש הוא מכון מחקר אוניברסיטאי, שהינו בעל מאפיינים ציבוריים. בנוסף, הודיעה המשיבה, כי היא מסכימה לראות בתקופה שמנסיעתו של המבקש לחו"ל (בחודש יולי 2013), תקופת צינון פנימי, כך שסה"כ מצוי המבקש בתקופת צינון של 5 חודשיים (מתוכם חודשיים צינון חיצוני, מיום 1.10.13).

7.הצדדים הודיעו, כי הם מוותרים על קיום דיון בפני הוועדה והם מבקשים ליתן החלטה על סמך הבקשה ותגובת המשיבה, שהוגשו בכתב.

8.בשים לב להסכמת המשיבה, ולאחר ששקלנו את הדברים, הגענו למסקנה, כי יש להיעתר לבקשתו של המבקש לקיצור תקופת הצינון. אמנם, במסגרת תפקידו במשרד הביטחון, עמד המבקש בקשר עם מכון ויצמן, הכיר את נושאי המחקר של המכון והכיר את בעלי התפקידים שם העוסקים בחקר החלל ולפיכך, העובדה, שהוא מבקש להתחיל לעבוד במכון ויצמן בסמוך לסיום תפקידו במשרד הביטחון, מקימה לכאורה חשש לפגיעה בטוהר המידות או בתדמית של השירות הציבורי, ולו במראית עין, כאמור בסעיף 14(א) לחוק. ואולם, נחה דעתנו, כי מכלול נסיבות המקרה מפיגות את החשש האמור. זאת בהינתן, שהמבקש לא נמנה על סגל הפיקוד הבכיר וכל החלטותיו או המלצותיו, היו כפופות לשני דרגים מעליו: סגן ראש מנהלת החלל וראש המנהלת. יתר על כן, עולה, כי בפועל, לאורך תקופת עבודתו של המבקש, לא היתה כל התקשרות של משרד הביטחון עם המכון. מכאן, שהלכה למעשה, לא היה המבקש מצוי בסיטואציה בה יכול היה להשפיע או להמליץ על הענקת זכות למכון. בהמשך לכך, התרשמנו, כי קשריו עם מכון ויצמן לא חרגו מקשריו עם יתר האוניברסיטאות העוסקות בחקר החלל. כן חשובה היא העובדה, שהפרויקט בו הוא מבקש לעבוד, הינו בתחום המחקר המדעי ואין לא כל זיקה לפעילות החלל הביטחונית. המשמעות היא, שלא צפויים להיות ממשקי עבודה במסגרת מחקר זה, בין מכון ויצמן לצה"ל או למערכת הביטחון.

9.בנוסף, אין להתעלם מנסיבות פרישתו של המבקש, שפורש בשל הגיעו לגיל פרישה, על פי תכנון מראש ובהתאם לצורכי המערכת. ההצעה לעבוד במכון ויצמן, נתקבלה במהלך חופשת הפרישה שלו, לאחר סיום תפקידו. יש בכך כדי להפיג את החשש, שניצל בתקופת עבודתו את מעמדו וסמכויותיו לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם עימו הוא מבקש לעבוד כעת. העובדה, שמקום העבודה המבוקש הוא מכון מחקר אוניברסיטאי, שהינו בעל מאפיינים ציבוריים, מהווה גם היא שיקול לטובת מתן ההיתר (ר' בסעיף 14(ב)(5) לחוק הצינון). כפי שעולה ממכתבו של מכון ויצמן מיום 25.11.13, ישנו אינטרס ציבורי של ממש בניצול מומחיותו הייחודית של המבקש, משלדברי המכון, "אין אנשים נוספים במכון או מחוצה לו המסוגלים לספק יעוץ בתחום מומחיות זה לפרויקט המדעי שלנו". לכך מצטרפת התרשמותנו, כי בשל תחום מומחיותו הייחודי של המבקש, תקופת צינון ארוכה עלולה לפגוע בחופש העיסוק שלו. יש טעם בדבריו, כי יקשה עליו, למצוא בישראל גוף או חברה העוסקים בתחומי החלל, שלא היתה לו היכרות או קשר מקצועי עימם. כן מצאנו ליתן משקל לכך, שהמבקש, למעשה, מצוי בתקופת צינון מסוף חודש יולי 2013, אז נסע לחו"ל. עם חזרתו בחודש ספטמבר, הוא אך העביר חפיפה למחליפו ו"ניקה שולחן", עד לפרישתו בסוף אותו חודש.

10.אנו סבורים, כי כל אלה, בצירוף התחייבותו של המבקש, להקפיד על האיסורים הקבועים בסעיפים 2 ו-3 לחוק – מטים את הכף לטובת קיצור תקופת הצינון של שנה, כבקשתו של המבקש. לפיכך, אנו קובעים, כי תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק תקוצר באופן שהמבקש יוכל להתחיל לעבוד במכון ויצמן, החל מיום מתן החלטה זו.

היתר זה ניתן למבקש בכפוף לקיום המגבלות המוטלות עליו בסעיפים 2 ו-3 לחוק, כדלקמן:

"2.מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת.

3.מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נמנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות".

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

__________________ ___________________

עו"ד י' ריכטר, חבר עו"ד א' טולדנו, חבר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: